מהילדים באהבה

אוראל ותהילה עוברים בבתי חולים ומחלקים מתנות לילדים, משמחים חיילים וסוחפים תורמים לפרויקטים נוספים – והם בסך הכל בני 7 ו-‭10

// שלומי דיאז

הם זוג אחים בני עשר ושבע, וכבר בגילם הצעיר הם דוגמה ומופת לכוח נתינה בלתי רגיל והוכחה לכך שמעשה טוב יכול לעשות המון. כבר חמש שנים, מדי יום שישי לאחר הלימודים, הם נוסעים עם אבא יוסי לבתי חולים ומחלקים לילדים המאושפזים הפתעות – “לעשות להם מתוק בלב”, כדבריהם.

“הרעיון התבשל כשאוראל חלה כשהיה תינוק, ונאלצנו לבלות איתו תקופה ארוכה בבית חולים”, מספר יוסי. “אשפוז גרר אשפוז ותמיד צבט בלב לראות ילדים שוהים שם, רחוק מהבית. אחרי שאוראל הבריא וגדל החלטנו שנתרום משהו קטן לילדים.

“לפני חמש שנים בדיוק אבא שלי נפטר ובאותו יום יצא הפרויקט שלנו לדרך. מכספנו אנחנו רוכשים הפתעות יפות ונוסעים לחלק. החיוך של הילדים שלי מעצם הפעילות והחיוך והאושר של הילדים שאליהם אנו מגיעים – שווה את הכל”.

הפרויקט המשפחתי שזכה לעידוד ותמיכה גם של האם, גננת במקצועה, קיבל מהר מאוד את השם “אוראל ותהילה עושים שמח”. לילדים יש דף פייסבוק באותו שם, שאליו פונה כל מי שרוצה לתרום ולסייע, כשהכוונה לציוד ומתנות שהילדים יכולים לקחת ולחלק, אבל לא רק.

כך למשל, לפני כשבועיים ארגן יוסי עם ילדיו חגיגת בת מצווה לילדה מגבעתיים, בת למשפחה חד הורית, בסיוע אנשים טובים שנרתמו ותרמו את הכל כדי שהחגיגה תתקיים. בחודש הבא כבר תערך מסיבת פורים לילדי רווחה ברמלה.

בית החולים קפלן עומד במרכז הפעילות של משפחת חג’ג’, אבל הילדים ואביהם לא פסחו גם על אסף הרופא, סורוקה ואפילו יוספטל באילת, שם ניצלו חופשה משפחתית בעיר כדי לעשות טוב לילדים המאושפזים.

גם בתי אבות זכו לביקורים ולעיתים הילדים יצאו לחלק מטעמים לחיילים בדרכם לבסיס או ממנו. כמה אנשי עסקים כבר תרמו מאות חבילות שי שהילדים דאגו לחלק, וגם בית הספר בן גוריון ברמלה החל לשתף איתם פעולה, כשהתלמידים מצטרפים לפעילות.

קשה שלא להיסחף בהתלהבות של תהילה, אוראל ויוסי, ופעמים רבות נרתמים ומצטרפים אליהם עוד מתנדבים בזכות הפעילות בפייסבוק. עמותת רוח טובה, המחברת בין אנשים הרוצים להתנדב לבין אנשים או גופים הזקוקים למתנדבים, נרתמה אף היא ולוקחת חלק בפעילות.

“עד היום פגשנו המון ילדים, אולי אלפים”, אומר אוראל, “זה כיף. אנחנו רוצים לעשות טוב לילדים. אנחנו נוסעים אחרי בי”ס ולא מוותרים”. יוסי מוסיף: “לפעמים בשישי אני שואל אם אולי הם רוצים פעם אחת להישאר בבית, אבל הם בתוך זה ולא מוכנים לוותר.

בשישי האחרון, למשל, האוטו שלי היה עם תקלה ונאלצנו לדחות וראו עליהם את האכזבה. הצורך והשמחה שהילדים מעניקים לילדים חולים כשהם מגיעים לבקר ולתמוך כבר טבוע בהם.

“כמובן שאין עוררין על השיעור בחינוך לאהבה לזולת ולעזרה הדדית שהפרויקט מעניק לילדים. הייתי רוצה שיותר יצטרפו, שאוכל להשיג תורמים ואולי אפילו מקום לרכז את הדברים. החלום הוא שנצליח לרתום עוד ועוד אנשים להצטרף ולהשתתף בפעילות ונרחיב אותה כמה שיותר”.

This is a unique website which will require a more modern browser to work!

Please upgrade today!