‭'”‬הבית של איל’ הוא סטארט-אפ חברתי”

אורנה שמעוני שכלה את בנה בלבנון ובמשך עשור עמלה על הקמת בית תרבות וספורט לזכרו • “איל היה מאוד אכפתי ואהב לעזור, ולכן הבית גם משלב אנשים בעלי צרכים מיוחדים”

// עדי חשמונאי
// צילום: גיל אליהו/ג’יני

ב-1 במאי יהפוך מרוץ ארזי הלבנון למסורת, כשיוזנק זו השנה השנייה לזכרם של‭ 1,358 ‬חללי מלחמות לבנון, ובהם גם‭ 212 ‬חללי פעולות האיבה שנרצחו בחדירות מחבלים. כל הנופלים מונצחים בנקודת הזינוק – בית איל באתר נהריים שבעמק הירדן.

על ההזמנה שהופצה חתומה אורנה שמעוני (‭,(77‬ אלמנה, אחות שכולה ואם שכולה, שעל שם בנה נקרא הבית שעל הקמתו והשלמתו עמלה במשך יותר מעשור.

“הבית הזה הוא מעין סטארט-אפ חברתי המשקף את האני מאמין של איל ז”ל”, היא מספרת, “בית איל משלב מרכז ספורט, תרבות וחינוך עם הנצחה והוא היחיד מסוגו בארץ”, מסבירה שמעוני. “איל היה הצעיר מבין חמשת ילדיי והרגישות החברתית שלו היתה יוצאת דופן. הוא היה מאוד אכפתי ואהב לעזור לשונה ובגלל זה הבית גם משלב אנשים בעלי צרכים מיוחדים”.

“איל האמין בכולם”, מספרת שמעוני, “והבית הזה משלב בין כולם, ובין החיים לשכול. את באה לשחות, לשמוע הרצאה או לראות סרט – לחיות. וכן, יש בו גם מרכז הנצחה”.

עוד לפני שהגורל כפה עליה להתכתב עם השכול היתה שמעוני פעילה חברתית, ולקחה חלק במאבקים חברתיים. אבל לתודעה הציבורית היא פרצה במארס 1997 באסון נהריים שאירע באי השלום הסמוך לקיבוצה, כאשר חייל ירדני רצח שבע נערות מבית שמש.

“צפנת, נכדתי הבכורה, היתה אז בכיתה ב'”, היא נזכרת, “באותו יום הכנסתי את הכיתה שלה לאי השלום והסברתי להם על המקום במסגרת הטיול השנתי שלהם. שלושים שניות אחרי שהם יצאו משם התחיל הטבח. עמדתי במרחק אווירי של ‭ 50‬מטר מהזירה, שמעתי את היריות וראיתי את הבנות מתגלגלות במדרון. רצתי לשוטרת, חטפתי את השפופרת וצרחתי ‘יש כאן טבח, תשלחו מסוק’. אחר כך רצתי להגיש עזרה והורדתי אותן בכפות ידיי לאוטובוס. בדיעבד הנכדה שלי היתה עלולה להיפגע'”.

“אחרי הטבח של הבנות מבית שמש, הקמתי את אתר ההנצחה לזכרן – גבעת הפרחים שנקטפו. איל קרא לפרויקט ‘טירוף של מצווה'”.

במקביל לפעילות ההנצחה, הצטרפה אורנה לתנועת המחאה “ארבע אימהות”, שקראה לממשלה להוציא את צה”ל מלבנון.

בנה איל, שהיה קצין בשריון שהתנגד לפעילותה זו, נפל חצי שנה מאוחר יותר בלבנון. אבל עם השכול היא נפגשה עוד קודם לכן, כאשר אחיה, שמואל לוין, נהרג כטייס בתאונת אימונים ב-‭.1977‬ עוזי, בעלה של אורנה, היה זה שכתב את המצע המדיני של מפלגת העבודה ב-‭1992‬ ונפטר ממחלה שבוע לפני שיצחק רבין ז”ל נבחר לראשות הממשלה.

מאז נפילתו של איל ועד היום, מקפידה שמעוני להתייצב בכל הלוויה של חייל שנפל. לצד גבעת הפרחים שנקטפו, נבנה הבית הייחודי לזכר הבן. “היממה שלי מחולקת להנצחת שבע הבנות ולפעילות בבית איל שזה עולם ומלואו”, מסכמת שמעוני.

“החלק השני של החיים, שהוא לא פחות חשוב, זה ‭ 15‬נכדיי וארבעת ילדיי ועכשיו גם הנין שלי מנכדתי הבכורה, שניצלה באי השלום”.

‭70@israelhayom.co.il ‬

This is a unique website which will require a more modern browser to work!

Please upgrade today!