הנפש יוצאת לבלות

אילת ענתבי מארגנת לפגועי נפש מדי שבוע בילוי בבר, די שירגישו שווים ויתאמנו על יצירת קשרים חברתיים • “חשוב לעזור להם להפסיק להתבייש”

//נצחיה יעקב

דאילת ענתבי הכירה מקרוב את עולמם של פגועי הנפש וכשחיפשה מקום להתנדב בו, היה ברור לה שזה יהיה הכיוון. כך היא הגיעה למיזם ההתנדבותי-שיקומי “בכיוון הרוח”, הפועל בבר תלאביבי ומנסה לייצר סביבת בילוי נורמטיבית עבור אוכלוסייה זו.

ענתבי (‭44‬), נשואה ואם לשניים, היא במקצועה יועצת ארגונית המתגוררת ברמת השרון. במסגרת המיזם ההתנדבותי, שאותו היא מובילה כבר תשע שנים, מתקבצים בכל יום שלישי בערב בבר המנדלימוס מתנדבים – ברובם סטודנטים – עם פגועי נפש (“מתמודדים”, כהגדרתה) כדי לחוות ערב שבו יקבלו את התחושה שהם שווים.

“רבים מפגועי הנפש חוששים מיצירת קשרים חברתיים ויכולים להעביר ימים שלמים מבלי לצאת מבתיהם”, היא מסבירה את הרעיון. “המיזם הזה, שמאחוריו עומדת עמותת אנוש, מאפשר להם להתארגן, לצאת ולפגוש חברים ותיקים ואנשים חדשים, ולהעביר איתם ‘יציאה’ לכל דבר”.

אילת מדגישה כי העלויות עבור הקבוצה מוזלות והתפריט נבנה עבורם במיוחד. גם העסקים השכנים לבר נרתמו לעניין, ובהם הירקן שנותן להם ירקות ופירות בחינם, פיצריות שתורמות למסיבות שמארגנים מדי פעם ועוד.

מאחר שהמתנדבים מתחלפים לעיתים קרובות, אילת היא למעשה הדבק היציב של המיזם. מתוך המפגשים צומחות לעיתים חברויות מדהימות, כשפגועי הנפש מקבלים הזדמנות לייצר סמול-טוק ולהתבדח עם אנשים נורמטיביים, זאת בשעה שברוב מסגרות השיקום האווירה היא טיפולית יותר.

“מהצד אי אפשר תמיד להבחין מי הסטודנט המתנדב ומי המתמודד”, היא אומרת, ומוסיפה כי ערבי הפנויים-פנויות נחשבים הכי פופולריים, זאת משום שמדובר באוכלוסייה שלעיתים קרובות מבודדת את עצמה מהחברה בגלל הקושי והחשש המשתק מ”מה יגידו”.

“אנחנו מסייעים אפילו ברמה של איך ומה להזמין, אנחנו יושבים לידם ומלמדים אותם איך לנהל שיחה שגרתית”, מספרת אילת, “המטרה היא בסופו של דבר שוכלו ללכת לבד לבית הקפה”. לפעמים גם ילדיה מצטרפים לפעילות, משום ש”חשוב לי שהם ייחשפו לכל סוגי האנשים, הצבעים והגילים”.

המטרה של אילת היא להרחיב את מעגל המתנדבים, כמו גם את קבוצת החברים עצמם שמגיעים. “עזבי אותך מנתינה”, היא אומרת בצחוק גדול, “כששמעתי בפעם הראשונה שאני יכולה לברמן ולמלצר פה בהתנדבות אמרתי לעצמי ‘וואו, מגניב'”.

בנימה רצינית היא מוסיפה: “חשוב לעזור לאנשים כאלו להפסיק להתבייש ושיבואו ליהנות מחוויות נורמליות, עם פיצה שעולה ‭ 12‬ שקלים ושתייה קלה ב-3 שקלים”, ומזמינה גם את אלה שמוותרים על הקיצבה המגיעה להם בגלל הבושה. “יש כאן אנרגיות מדהימות. כאלה שגם כשאת נכנסת מבואסת את מייד שואלת, מה עוד צריך? מה עוד לתת? ורק מקבלת”.

על עצמה היא אומרת בחיוך: “זה נותן לי אנרגיה הרבה יותר מכל שיעור ספורט אחר. ואני בסך הכל אמא במשרה מלאה, עובדת בהעברת סד- נאות ובהנחיית קבוצות למנהלים, ולא מוותרת על אף דקה בארבע שעות ההתנדבות השבועית שלי. זה מקום של קסם שמטעין אותי, כשסביבי אנשים נותנים מול כאלה שמודים לי על הנתינה. ולא שאין אתגרים – אבל זה מעט וגם על זה מתגברים.

“בהתחלה הגעתי כדי לתרום מעצמי והיום אני כבר באה בשביל עצמי. המקום הזה הוא מקום של קסם. אני נתקלת בתגובות מחבקות של כאלה שאומרים ‘את קרן האור שלנו’ ואין חוויה מעצימה יותר מזו. המדינה שלנו נהדרת ועם הרבה אנשים ששמחים לתת ולתרום”.

This is a unique website which will require a more modern browser to work!

Please upgrade today!