חסד של בית

סניף אגודת יד שרה ברכסים מנוהל כבר 40 שנה בבית משפחת ארנטרוי – והיחס בהתאם • בני הזוג בתיה ואלחנן, עם 13 ילדיהם, נענים לכל בקשה

// דניאל סיריוטי
// צילום: אורן בן חקון

תושבי רכסים והסביבה יודעים שבסניף המקומי של אגודת יד שרה מקבלים יחס ביתי במלוא מובן המילה. ככה זה כשהסניף הוא למעשה ביתה של משפחת ארנטרוי – ומנהלים אותו כבר 40 שנה בני הזוג בתיה והרב אלחנן, בצוותא עם ילדיהם.

“אחרי החתונה החלטנו להקים בית של חסד ופנינו לידיד שלנו, שהיה חבר של אורי לופוליאנסקי, מייסד יד שרה (אגודה המשאילה ציוד רפואי ללא תשלום)”, מספרת בתיה על תחילת הדרך. “הוא קישר בינינו. כשהתחלנו, הציוד היה בארון בחדר האמבטיה. כשיד שרה התרחבה והגיע ציוד נוסף, העברנו אותו למחסנים ולמקלטים שלנו ושל השכנים, וכל זה כשאני כבר עם שני ילדים קטנים. היום הציוד נמצא במבנה קטן בחצר ליד הבית”.

לבני הזוג 13 ילדים, וכל אחד מהם תרם ועדיין תורם את חלקו לטובת ההתנהלות השוטפת של “הסניף”. אחד הבנים, יחיאל, מתנדב גם בסניף במודיעין עילית עם שלושה מילדיו, או כפי שמגדירה בתיה בחיוך: “משפחה עם שלושה דורות של מתנדבים”. פינת האוכל המשפחתית משמשת לעיתים עמדת השאלה, והסלון – חדר המתנה. בני הזוג וכל הילדים עונים לטלפון, ממלאים את פרטי השואל במחשב, שולחים מכתבי תזכורת, מתקשרים למאחרים בהחזרות ציוד ועורכים את הזמנת הציוד הבאה. הם מספרים כי במקרה הטוב מגיעים לשאול ציוד באמצע הארוחה ובמקרה הפחות נוח – באמצע הלילה, אבל הם כבר התרגלו לשגרה הזאת.

בתיה מסבירה שיד שרה בעצם “בנתה” את הילדים שלה: “הילדים עצמאיים, עם ‘ראש גדול’. הם יודעים להפעיל אנשים. אני מרגישה שכל מה שיש לילדים – זה בזכות יד שרה. כבר מגיל 5 הם התחילו לעזור, וכשגדלו הם למדו את כל הפעילויות. בכולם טבועה המידה של עזרה הדדית וחסד”.

רכסים הוא יישוב קטן יחסית – כ־10,000 תושבים, רובם חרדים – אבל הסניף משרת גם יישובים סמוכים, ובהם כפרי בדואים. מכיוון שהסניף נמצא בבית ולמעשה פתוח בכל שעות היממה, מגיעים לא פעם בשעות לא שגרתיות אנשים מיישובים שבהם הסניף סגור.

“בזמן מלחמת המפרץ, כשטילים נפלו בכל מקום, אנשים לא יצאו מהבית, וחלק מהסניפים הגדולים לא היו פתוחים בשעות הרגילות”, מספרת בתיה. “כשהיו צריכים משהו דחוף, ידעו להגיע לסניף שלנו.

“התרגלנו שאנשים פונים גם בשעות לא שגרתיות. השאלת בלוני חמצן ואינהלטורים באמצע הלילה זה דבר שקורה, וכבר לא מפתיע אותנו. בדיוק בשביל זה יש לנו סניף. פעם הגיע מנהל של אגד. הוא היה כל כך מרוצה מהשירות ושאל אותנו איך אפשר לשפר את קווי האוטובוסים ליישוב”.

כאנשים חרדים, הם לא עונים לטלפון בשבתות ובחגים. “פעם בראש השנה הטלפון לא הפסיק לצלצל”, נזכרת בתיה. “אחרי כמחצית השעה מגיע מישהו בשביל לשאול בלון חמצן לחמותו. הוא לא הבין למה לא עונים לטלפון והסברנו לו שזה חג… אחר כך הוא סיפר לנו שבזכות יד שרה היא חיה עוד כמה ימים”.

במהלך השנים החלו להגיע אל הסניף־בית גם תושבים מהיישובים הערביים הסמוכים דוגמת שפרעם, איבטין וזבידאת. “זה בהחלט היה משהו שלא ציפינו לו, אבל זה כבר טבעי לחלוטין”, היא אומרת.

בשנה החולפת השאילה משפחת ארנטרוי 1,070 מכשירים רפואיים (כ־90 מכשירים בחודש), והבית פעיל מתמיד. “אבא ואמא תמיד דאגו שכל פונה יקבל את מה שהוא צריך”, אומר הבן יחיאל, “ואם אין אצלנו, הם מתקשרים לסניפים האחרים”.

This is a unique website which will require a more modern browser to work!

Please upgrade today!