“המטרה היא תמיד להיות בראש, בחוד החנית החברתית”

בלה אלכסנדרוב נחתה בשכונה ד’ בב”ש • כספורטאית מצטיינת, היא חזרה לשם לסייע לנוער ולקהילה • “עושה למען האחר”

// גדי גולן

// צילום: דודו גרינשפן

בלה אלכסנדרוב היתה רק בת 8 כשעלתה עם הוריה מלטביה, היישר לשכונה ד’ בבאר שבע בשנות ה־90 – אז שכונת מצוקה. שיעור הג’ודו במתנ”ס השכונתי היה מקום המפלט היחיד שלה, והרבה יותר מזה: אחרי התחרות הראשונה שלה, מצאה את עצמה הג’ודאית הצעירה והמצטיינת בפנימיית וינגייט, שם קיבלה הזדמנות לצאת מהשכונה ולהתחיל בחיים חדשים.

בגיל 18 כבר היתה לחלק מנבחרת ישראל ואלופת ישראל לנוער, אבל ההצלחה לא השכיחה ממנה את המקום שממנו באה ואת העובדה שכמותה, יש שם מי שזקוק לעזרה. עם השחרור מהצבא ותחילת לימודי העבודה הסוציאלית, פגשה בלה כמה חברים ויחד החליטו להקים את “הבית של בלה”, שבמסגרתו פעלו לשנות את המציאות עבור תושבי שכונה ד’ בבאר שבע. היוזמה הפרטית הפכה כעבור זמן קצר לעמותת “ארץ־עיר” שבראשה עומדת בלה, ומאז כל עולמה הוא התנדבות, פרויקטים למען הקהילה ועשייה למען האחר.

“עוד כשלמדתי עבודה סוציאלית במכללת ספיר”, מספרת בלה (34), “הייתי מאוד פעילה, והובלתי הרבה פעילויות משמעותיות. רציתי לעשות משהו טוב ומועיל ומכיוון שחיפשתי קהילה תומכת, חזרתי לשכונה ד’ בבאר שבע. שם הרגשתי בבית”.

בשנים האחרונות בלה וחברי הקהילה המשימתית בבאר שבע – הפועלים בשיתוף עם קרן שח”ף (לקידום קהילות צעירים משימתיות) – הצליחו לייצר שינוי גדול בקרב תושבי שכונה ד’ ושכונות נוספות בעיר: הם הקימו את בית הקפה החברתי “קפה רינגלבלום”, שמעסיק את ילדי השכונה, מפרנס אותם ומונע מהם להסתובב חסרי מעש ברחובות, ושינה את פני השכונה ואת המציאות של צעירים רבים.

בלה וחבריה גם לקחו חסות על בית הספר “נתיבי עם” בשכונה ט’ בבאר שבע, שהיה בית ספר “אדום”, בעל רמת אלימות גבוהה ורמת פדגוגיה נמוכה, ובהרבה התמדה ועבודה קשה שינו את פניו. כיום, לאחר שכבר עמד בפני סגירה, הוא נחשב לאחד מבתי הספר המבוקשים בעיר. מיזם נוסף שלה ושל חבריה היה פתיחת עסק חברתי בעיר העתיקה בשם “סנאפ”, המשנה מציאות של אנשים בעלי צרכים מיוחדים, מוציא אותם מהבית ומלמד אותם להיות צלמים מקצועיים. אנשי העמותה אף מסייעים לאותם בעלי צרכים מיוחדים למצוא עבודה.

“חיים למען הקהילה”

“פעם חשבתי שהייעוד שלי זה ג’ודו”, אומרת בלה, “היום אני יודעת שהחיים נועדו למען הקהילה, למען האחר, לעשות עולם טוב יותר לחיות בו, לשפר את חייו של כל אחד, בין שאלו צעירים חסרי מנוח וכיוון, ובין שזה נוער במצוקה, אנשים חסרי מזל, קשישים ומבוגרים וניצולי שואה, וכל מי שזקוק ליד מלטפת ותומכת כדי לצאת מהמצוקה”.

לדבריה, חלק ניכר מעשייתה והצלחתה נובע מהמוטו שלה לשתף פעולה עם גורמים רבים ככל האפשר, להקשיב וליישם רעיונות חברתיים מתקדמים. “יש בי אמונה גדולה שאנשים ששפר גורלם צריכים לעשות למען אלה שלא. הקו שמנחה אותי זה להעז ולנסות ולחדש, למצוא יוזמות חברתיות ופעילויות למען הקהילות המקומיות, ותמיד להיות בראש, בחוד החנית החברתית. כשאתה פעיל חברתית, תמיד הרווח הוא של כולם”.

חיה ג’משי, מנכ”לית קרן שח”ף, מעידה כי בלה וחברי הארגון שלה הם “דוגמה אחת לשינוי המציאות שיוצרות הקהילות המשימתיות. הקהילות האלו הן המנוע לצמצום הפערים החברתיים בין הפריפריה למרכז בישראל”.

הקהילות של “ארץ־עיר” מקיימות אורח חיים שיתופי באמצעות מפגשים ומייצרות שירותים עירוניים חדשים בתחומי החינוך, התרבות, התשתיות ועוד. “פעילות הקהילות בפריפריה העירונית מצמצמת פערים חברתיים, מסייעת להישארות של צעירים ולפיתוח של חברה אזרחית פעילה ותורמת להגירה חיובית לעיר ולאזור”, מסכמת בלה, “בכל אלה אני רואה את הייעוד והמטרה של חיי”.

This is a unique website which will require a more modern browser to work!

Please upgrade today!