קבלת פנים חמה בכותל

כבר 18 שנה, יום־יום – גם בשלג – מגיעים בני הזוג וייסנשטרן לפנות בוקר לכותל ומחלקים למתפללים ולחיילים שתייה חמה ועוגה • “אנחנו לא צריכים לשאול מה המדינה עשתה בשבילנו, אלא מה עשינו בשביל המדינה”

// יהודה שלזינגר
// צילום: אורן בן חקון

הרבה סיפורים אנושיים, שמחים ועצובים, נקשרו בכותל המערבי. מיליוני אנשים כבר עברו בו כדי להתפלל ולראות את המקום הקדוש. שניים שמכירים כנראה טוב במיוחד את הכותל הם דוד וייסנשטרן ואשתו בת שבע, בני זוג בעשור השביעי לחייהם, שכבר 18 שנים, מדי יום, מגיעים לשם כדי לחלק כוסות קפה לציבור המבקרים בשעות הבוקר המוקדמות.

וייסנשטרן הוא ממקימי זק”א והיום אחד הפעילים בהנהלה. שניים מבניו מתנדבים גם הם בארגון. לכותל הוא מגיע בכל יום ברבע לארבע לפנות בוקר. “אני קם בשתיים ורבע בלילה”, הוא מספר, “מתארגן, הולך למקווה, הולך להביא חלב מחנות המכולת ונוסע לכותל. בימים רגילים אנחנו משתמשים ב־40 ליטר חלב, בימים של חול המועד ב־100 ליטר.

ביום רגיל אנחנו מחלקים 1,000 כוסות שתייה, ובחג זה קופץ ל־2,500 כוסות, ובסך הכל בשנה זה מסתכם ביותר מ־300 אלף כוסות. בנוסף אנחנו מחלקים בכל בוקר בין שישה לשמונה קרטונים של עוגות, וביום שישי זה יכול להגיע עד 18 קרטונים. אנשים תורמים לנו את הכסף כדי לקנות הכל ולפעמים זה קשה. אבל השם עוזר”.

וייסנשטרן מספר כיצד הגיע לשליחות: “יהודי בשם משה יוסף הס חילק במשך שלושים שנה קפה ללומדי השיעורים ולחיילים באזור הכותל. פעם הוא ביקש ממני שאחליף אותו לפסח, כשנסע לבלגיה. במהלך הנסיעה הוא חלה, וכשחזר לארץ כבר לא חזר לחלק קפה, אני נשארתי, ומאז פיתחתי את זה”.

יש לו כמה פרטים מעניינים על הרגלי הצריכה של המבקרים, שאותם למד עם השנים: “הכי הרבה הולך נס קפה, ואחריו שוקו. זה גם תלוי בעונות השנה. למשל באלול, כשהספרדים באים לסליחות, קפה שחור הולך חזק יותר. בקיץ באים בני נוער ואז יש יותר דרישה לשוקו”.

הקרן למורשת הכותל המערבי והרב שמואל רבינוביץ’ דאגו לבני הזוג לעמדת חלוקה, שבה הם עומדים בכל יום כחמש שעות. “אף פעם לא החסרנו יום”, אומרת בת שבע, “אין להיות חולה, אין לא להרגיש טוב ואין מה לפחד ממזג האוויר, גם במינוס, גם בגשמים ואפילו בשלג. אנחנו תמיד פה. אין חופשות. אין תירוצים. אנשים מחכים לנו.

אנחנו לא יכולים לאכזב אותם. אנחנו מחלקים לכולם – מהומלסים ועד מיליארדרים, בחורי ישיבה וחיילים, יהודים וגויים. בכותל על כוס קפה וחתיכת עוגה כולם אותו דבר”.

דוד מוסיף על מימון הפרויקט הייחודי שלהם: “יש אנשים שיש להם זכות והם עוזרים לנו במימון, לא אדם מסוים או גוף, אנשים פרטיים, אנשים שתורמים לעילוי נשמת קרוביהם. יש אנשים שחוגגים לילד בר מצווה ועוזרים לנו כדי לחנך את הילדים לחסד. לצערי, אני די חלש בתור שנורר. אלו הוצאות של חמישים אלף שקלים בחודש ומי שיכול לעזור – נשמח”.

במשך השנים נתקלו בני הזוג בעיקר במקרים עצובים של אנשים שאין להם אוכל. “בא אברך ירושלמי ושואל אם הוא יכול לקחת שתי סופגניות בשביל הילדים”, נזכר דוד, “שאלתי כמה ילדים יש לו והוא ענה ‘שישה’, אך הוסיף שיחלק ביניהם. כמובן שנתתי לו שש. יש אנשים שאין להם כסף לפנק את הילדים שלהם ברוגלך לשבת ובאים אלי. זה עצוב מאוד. אנחנו משתדלים לעזור כמה שאפשר”.

השניים מספרים שהתגובות כלפיהם מצוינות. “לפני כמה שנים היה שלג כבד בירושלים”, מספרת בת שבע, “ולמרות זאת הגיעה קבוצה של צעירים מראשון לציון. הם ניגשו אלי לחלון וביקשו שוקו חם, ושאלו איך זה שאני כאן בכל יום בכל מזג אוויר.

הסברתי להם שלכולנו היה סבא שקראו לו אברהם אבינו והוא נתן לכל אורח שעבר אצלו אוכל ומעדני מלכים. אנחנו הנכדים שלו, זו מצווה של יהודים, אנחנו משתדלים להיות גומלי חסדים בלי לצפות לתמורה. יש את המשפט המוכר שאנחנו הולכים איתו, ולפיו אנחנו לא צריכים לשאול מה המדינה עשתה בשבילנו, אנחנו צריכים לשאול מה אנחנו עשינו בשביל המדינה”.

This is a unique website which will require a more modern browser to work!

Please upgrade today!