יש קסם בקשר שבין בני נוער לקשישים”

פניה של המדינה: יעל פישר (17) הקימה פרויקט שנועד להפיג את תחושת הבדידות של קשישות • “אחרי שסבי נפטר החלטתי לבקר יותר את סבתא והבנתי כמה קשה לה להיות לבד”

// עמרי ליבנה
// צילום: יהושע יוסף

כל מי שמקטר על מצב הנוער בישראל בת ה־70, מוזמן לקרוא את סיפורה של יעל פישר – אמנם רק בת 17, אבל כבר עומדת בראש פרויקט חברתי שמטרתו לשפר את איכות חייהן של עשרות קשישות בישראל, לפתור את בעיית הבדידות שלהן ולסייע בגישור על הפער הבין־דורי מול הצעירים.

יעל הקימה את הפרויקט במסגרת ארגון LEAD (המסלול לפיתוח מנהיגות שהוקם במטרה לקדם ולפתח את הדור הבא של ההנהגה בישראל), והרעיון לעסוק דווקא בסוגיית הקשישים בישראל עלה מתוך סיפורה האישי. “בגיל 12”, היא מספרת, “סבי נפטר אחרי מחלה קשה. במהלך השבעה שמעתי המון סיפורים עליו והבנתי שלא היתה לי באמת הזדמנות להכיר אותו”.

מאותו רגע יעל קיבלה החלטה שהיא לא תחזור על אותה טעות עם סבתהּ, והחלה לבקר אותה באופן קבוע על בסיס שבועי. “במהלך הביקורים האלה גיליתי עד כמה סבתא שלי בודדה. היא מבלה את רוב היום שלה לבד וצמאה לחברה.

אני רואה כמה הביקורים האלה עושים לה טוב על הלב”, אומרת יעל. “אני חייבת להודות שהשיחות איתה משמחות אותי לא פחות ממה שהן משמחות אותה. זכיתי לגלות את סבתא שלי, להכיר את סיפור חייה בתור ניצולת שואה, לצחוק איתה ולהחליף חוויות. היום אני יכולה להגיד שסבתא היא החברה הכי טובה שלי – ואני שלה”.

במסגרת פעילותה בארגון LEAD התבקשה יעל להקים פרויקט חברתי בתחום שקרוב אל ליבה. “ביקשו ממני לאתר פינה חשוכה, משהו שמפריע לי בחברה הישראלית שאני רוצה לשנות, וישר חשבתי על סבתא שלי ועל הביקורים אצלה”, היא מספרת. “חקרתי את הנושא וגיליתי שסבתא שלי היא לא היחידה. הבעיה המרכזית של אחוז גדול מהקשישים היא הבדידות.

בעזרת הכלים שקיבלתי ב־LEAD, שם לימדו אותי לא לוותר ולהילחם על מה שחשוב לי, הצלחתי להרים פרויקט שמשמח עשרות לבבות ומפיץ אור ותקווה”.

יעל גייסה לפרויקט עשרות מתנדבות, שמבקרות את הקשישות מדי שבועיים. כל זוג מתנדבות “מאמץ” קשישה ויחד הן בוחרות כיצד לבלות את הזמן – יש כאלה שמנגנות ושרות, אחרות יוצאות לטיולים או יושבות ומשוחחות.
“בעיניי יש משהו קסום בקשר שבין בני נוער לקשישים. מתוך הפער העצום הזה נוצר מרווח אדיר ללמידה הדדית – בני הנוער זוכים לשמוע וללמוד מתוך חוכמת החיים והסיפורים המדהימים של הקשישים, והקשישים מגלים דור צעיר שיש לו הרבה מה לתת בחזרה”.

בשנת ה־70 למדינה, יעל סבורה שעל החברה הישראלית ועל הרשויות לעשות חשבון נפש ובדק בית בכל מה שנוגע ליחס ולטיפול בקשישים: “זכינו לחיות בדור שבו האנשים שהקימו את המדינה בעשר אצבעות, שעברו קשיים רבים, עדיין מסתובבים בינינו, ואנחנו צריכים לנצל את ההזדמנות ולהכיר להם תודה. המצב של הקשישים בישראל בעייתי, ורבים מהם מתלוננים על תחושת בדידות קשה.

אנחנו צריכים לקחת על עצמנו לתת יחס לקשישים שמסביבנו, גם לסבא וסבתא הפרטיים שלנו, לבקר ולשאול בשלומם ולתת להם את הכבוד הראוי להם. כולנו נרוויח מכך המון”.

“השאיפה שלי היא להגיע לכמה שיותר קשישים ולהצליח לעזור אפילו בקצת לבעיית הבדידות של הקשישים בישראל”, אומרת יעל, המפעילה כיום את הפרויקט בעיקר בגבעת שמואל. “כל אחד, בכל גיל, יכול לקחת את האחריות בידיים ולהיות מנהיג בסביבה האישית שלו, בנושאים שמפריעים לו, ולחולל שינוי אמיתי בחברה. אני חושבת שאם כל אחד מאיתנו יהיה מודע לנושא ולחשיבות שלו ויעזור אפילו לקשיש אחד, המצב יהיה שונה לחלוטין”.

This is a unique website which will require a more modern browser to work!

Please upgrade today!