כובעי הקסמים של יצחק

בעקבות מות אשתו מסרטן הקים יצחק נשיא עם בתו פרויקט סריגת כובעי צמר, שאותם הם מחלקים לחולים • יצחק גם פועל כבר 30 שנה למען חיילי צה”ל

// ניקי גוטמן
// צילום: יהודה פרץ

יצחק נשיא מקיבוץ בארי אינו נח לרגע – גם בגיל ‭ .83‬כבר ‭ 30‬שנה שהוא דואג לחיילי צה”ל, פועל למען חולי סרטן ועסוק במעורבות חברתית במקום מגוריו.

לפני שלוש שנים נפטרה רעייתו אולגה לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן וטיפולים במשך שנה וחצי. דווקא במקום שבו אנשים מתקשים למצוא אנרגיות, יצחק החליט לתרום מזמנו עבור חולים אחרים. יחד עם בתו מירב הוא הקים יוזמה מיוחדת שבמסגרתה מתנדבות סורגות כובעים הנתרמים לחולים. בשנתיים הראשונות הועברו הכובעים למחלקה ההמטולוגית בבית החולים סורוקה בבאר שבע, והשנה יחלקו יצחק ובתו כובעים גם לחולי הסרטן בבית החולים הדסה עין כרם.

“את הטיפולים הכימותרפיים עברה רעייתי במחלקה ההמטולוגית בסורוקה”, מספר יצחק, “בשנה הראשונה לפטירתה בתי הציעה שבכל חורף נסרוג כובעים ונחלק אותם לחולים כדי להקל עליהם מעט. העשייה היא לכבודה ולזכרה של אולגה, זאת היתה המטרה וככה גם כתבנו בכרטיס של ברכת ההחלמה שמסרנו עם הכובע”.

יצחק ובתו נסעו למפעלים וקנו צמר בהנחה, וחלק מהצמר קיבלו כתרומה ממפעל “ויטלגו” ומ”חנות הצמר של איה” באשקלון, שהתנדבו לעזור בפרויקט המיוחד. בשנה הראשונה מלאכת הסריגה התבצעה בביתו של יצחק, ובפעמים אחרות במועדון של הקיבוץ. כמות המתנדבות גדלה עם הזמן ואל היוזמה הצטרפו סורגות גם מחוץ לקיבוץ.

השנה הצליח הצוות להכפיל את כמות הכובעים וכך התאפשרה החלוקה בשני בתי חולים. “אני בטוח שאין אף בחורה שאיבדה את שערה בעקבות הטיפול והצליחה להשלים באמת עם המצב, ובסופו של דבר מרביתן הולכות עם כובעים”, אומר יצחק.

יצחק מתנדב גם בצוות המעורבות החברתית של בארי, שם הוא מתגורר כבר ‭ 40‬ שנה, ונראה שאין איש בקיבוץ שנשאר אדיש לעשייתו הרבה, ויש כמובן את הפעילות למען החיילים שבה הוא גאה כל כך. “התחלתי לפני ‭ 30‬שנה, כשהייתי מחלק לחבר’ה שנכנסו לרצועת עזה עוגות וכוס מיץ”, הוא מספר, “הקיבוץ תמך ביוזמה שלי והשתמשתי במטבח כדי לאפות, יחד עם מתנדבות חברות קיבוץ ועם אשתי ז”ל. היינו אופים במוצאי שבת וביום ראשון בבוקר הייתי יוצא עם שני מכלי מיץ ועוגות”.

בעקבות האינתיפאדה הראשונה, כשעלו ביקורות מתוך החברה הישראלית וחלקים בתקשורת על המדיניות של ישראל בשטחים, יצחק הגביר את פעילותו למען החיילים: “היה עליהום מצד העיתונות על צה”ל וזה נורא פגע בי. עברתי מלחמות ומילואים וכששמעתי את הביקורת הקשה על הצבא, חשבתי מה אני יכול לעשות כדי לתת לזה מענה.

החלטתי לעשות מעשה ופשוט לבקר את החיילים. אני מכיר את כל עזה והסביבה, הייתי בכל המקומות, הגעתי עד למחנה הפליטים א-שאטי על שפת הים. בלילות ובימים הייתי נוסע לתת להם יחס חם. המפגש עם החיילים זה לא רק הכיבוד, זה החיבוק והתגובות מחממות הלב”.

לפני שש שנים, יחד עם מתנדבים נוספים, הקים יצחק באשכול סניף של האגודה למען החייל, ובמסגרתו פתחו מזנון דרכים לחיילי צה”ל סמוך לתחנה המרכזית האזורית, שבו הם מחלקים שתייה, אוכל וכיבוד קל ללא תשלום. יצחק מתנדב במזנון, אבל דואג גם לחיילים בשטח לארוחות חמות, לציוד או לכל דבר אחר שמבקשים ממנו.

“אני חוזר ב’היי’ מההתנדבות, זאת ההרגשה הטובה של לתת ולחבק”, הוא מספר. באשר לשילוב כל פעילויות ההתנדבות שלו, הוא אומר: “אני לא לבד – יש איתי עוד מתנדבים רבים וגם הקיבוץ עומד מאחוריי. אני לא רק תורם – אני גם מרוויח מהעשייה שלי”.

This is a unique website which will require a more modern browser to work!

Please upgrade today!