“המוטו שלי הוא הצלת חיים נטו”

מורד עליאן זכה לאותות הוקרה על פועלו באיחוד הצלה, וכמתנדב פועל לגישור בין יהודים לערבים • “המטרה היא לעזור – לא משנה איפה, למה ולמי”

// מיטל יסעור בית-אור
// צילום: אורן בן חקון

מורד עליאן (45), תושב בית צפאפא בירושלים, הציל חיים של מאות ואולי אלפי אזרחים. הוא מטפל בפצועי פיגועים בבירה כבר קרוב לשלושה עשורים, עבר את כל גלי הטרור של השנים האחרונות ונוסף על כל אלו – סייע להקים מערכי מתנדבים של חובשים ומגישי עזרה ראשונה בבירה וביישובים ערביים בכל הארץ.

בקורס החובשים הראשון שבו השתתף היה מורד החניך הערבי היחיד. הוא גם הנציג היחיד מהמגזר הערבי החבר בהנהלה הבינלאומית של ארגון איחוד הצלה, תפקיד שאליו מונה לאחרונה. בשנים האחרונות הוא עוסק בפן נוסף של גישור בין האוכלוסיות ועובד כמתרגם רפואי בבית החולים הדסה עין כרם.

לא תמיד היה פשוט לאמבולנס שנושא את סמל מגן דוד להיכנס לשכונות ערביות בבירה ולמזרח ירושלים ולטפל בתושבים החיים שם, ולמורד ולחבריו יש זכות ראשונים בשינוי המצב. “הסיפור התחיל במשחק כדורגל בבית צפאפא ב־1988, כשאחד השחקנים קיבל מכה ואיבד הכרה”, הוא מספר, “חוץ מאשר לשפוך עליו מים ולקרוא לאמבולנס לא היה הרבה מה לעשות. המושג של חובש מתנדב לא היה מוכר אז, וזה הדליק לי נורה אדומה”. מורד, אז בן 19, התנדב לקורס מגישי עזרה ראשונה באיחוד והצלה ירושלים.

“במגזר הערבי לא היו אז אנשי מקצוע שפעלו באופן מסודר. בהתחלה הייתי היחיד מהמגזר הערבי ואז הבאתי את אח שלי”, הוא נזכר, “התחלנו להתנדב והבאנו עוד מתנדבים מהמגזר לאיחוד והצלה בירושלים”.

מורד עבר קורס חובשים ואחריו קורס נהגי אמבולנס ובהמשך היה אחראי לאזור מזרח ירושלים, גייס והכשיר מתנדבים רבים בשכונות מזרח העיר. “המטרה היתה עזרה נטו לאנשים – לא משנה למה ולמי. נכון שהיו אנשים שהיתה להם התנגדות מסוימת למגן דוד, אבל הרוב היה איתנו. המתנדבים הבינו שהם פועלים למען האנשים ולמען עצמם ולא למען הסמל של מגן דוד.

היו שנים של אינתיפאדה, שלא היתה קלה לאף אחד מהצדדים. כשאדם מקבל התקף לב ואמבולנס מחכה בכניסה לשכונה ואף אחד לא יכול להיכנס או לעזור – זה הורס את הקהילה. קרה שאנשים הביאו את החולה החוצה אל האמבולנס”.

אף על פי שטיפל והגיע לזירות הטעונות ביותר במדים שעליהם מגן דוד, מורד מספר שמעולם לא חווה גילויי גזענות משום צד: “בחיים לא נתקלתי בקריאות גנאי. לא קרה לי ולו פעם אחת שמישהו זרק הערה. אני מציע לאנשים את מיטב הניסיון וזכותו של כל אדם להגיד מה שהוא רוצה. מניסיוני – כשאתה מכבד את מי שמולך יכבדו אותך”.

לצד טיפול באירועים טרגיים וקשים הוא מצא את עצמו גם בסיטואציות משעשעות: “היה מקרה שהייתי צריך ליילד אישה במאה שערים. כשסיימנו האבא היה כל כך נרגש ושמח שהוא רצה לקרוא לתינוק על שמי. הוא שאל איך קוראים לי. ניסיתי להגיד לו שיעזוב ושיקרא לבן שלו איך שהוא רוצה, אבל הוא התעקש. ואז אמרתי לו שקוראים לי מורד מבית צפאפא ואני ערבי. הוא לא האמין עד שהראיתי לו תעודת זהות”.

ב־2007 מורד היה למתנדב הערבי הראשון שקיבל אות הוקרה מטעם ראש עיריית ירושלים על עבודתו מצילת החיים. הוא גם זכה לענוד את אות מלחמת לבנון השנייה מצה”ל על התנדבותו בצפון הארץ וסיוע בפינוי האוכלוסייה – יהודים, ערבים ונוצרים – תחת אש. ב־2013 זכה בפרס גולדברג לשלום במזרח התיכון עם חברו אלי ביר, נשיא איחוד הצלה.

מורד אב לשלושה ושני ילדיו הגדולים מתכוונים ללכת בדרכו: הגדול, בן 20, עבר קורס חובשים והאמצעית, בת 18, עברה קורס מגישי עזרה ראשונה. “כל מה שאני עושה זה בשביל ליצור מורשת והיא הצלת חיי אדם נטו, בכל מקום”, הוא מסכם.

This is a unique website which will require a more modern browser to work!

Please upgrade today!