צורף את המורשת

ב-‭1949‬ עלה משה בן דוד מתימן כצורף תכשיטים צעיר • במעברה גילתה אותו רות דיין שלקחה אותו לחברת משכית המיתולוגית • “אני כור ההיתוך שמדברים עליו”

// נצחיה יעקב
// צילום: גדעון מרקוביץ’

משה בן דוד מנס ציונה נחשב – גם בגיל ‭ 91‬- לאחד מגדולי הצורפים בישראל, ולמי שהביא מתימן את הצורפות הקלאסית. “כל חיי מוקדשים לשימור הצורפות התימנית – זו הזכות וגם החובה שלי”, הוא אומר בשיחה עם “ישראל היום”, במסגרת הפרויקט המיוחד ‭70″‬ ישראלים”.

בבית המלאכה והגלריה שלו, כשלצידו בן זקוניו רמי בן דוד, הוא מספר: “בימים עמוסים אני יכול לקום בשתיים לפנות בוקר ולעבוד עד מאוחר. כשאני לא עובד – אני מרגיש חולשה”. רמי מעיד כי אביו הוא “איש צנוע ופשוט, אבל העבודה שלו מדברת עבורו. הוא היה פורץ דרך שידע לשלב אמנויות וחומרים מתרבויות אחרות וליצוק אותן אל תוך העבודות התימניות האותנטיות שלו.

כשטדי קולק (ראש עיריית ירושלים) הביא זכוכיות רומיות למשכית, רות דיין צחקה ואמרה ‘זה אבנים’. אבא אמר לה ‘את תראי עוד מה ייצא מזה’. כזה אבא – באהבה ובפשטות עושה דברים גדולים. הוא ההיסטוריה של המדינה”.

משה התייתם מאב בגיל 4 ואומץ על ידי דודו, שהנחיל לו המלאכה. עם השנים כבש את ליבה של רות דיין (אשתו הראשונה של משה דיין), שגייסה את כישרונו אל רשת משכית המיתולוגית והפכה אותו למנהל מחלקת הצורפות.

בן דוד רהוט, חד כתער ונמרץ כמו נער ונראה צעיר בהרבה מגילו. הוא עלה לישראל ב-‭1949‬ כשהוא בן ‭,21‬ עם רעייתו חנה בת ה-‭18‬ ובכורו שהיה אז בן חמישה חודשים. במעברה החל הרומן עם דיין, כשאחד מקציני הביטחון הבחין בשטיח תימני שהביאו מתימן, ורות מייד דאגה לספק למשה כמות נכבדה של צמר. “למחרת הבאנו לה שטיח חדש”, נזכר משה, “אבל אמרתי לה ‘אריגה אנחנו יודעים, אבל המקצוע שלנו הוא צורפות'”.

כאשר עברו להתגורר בכפר גבירול שליד רחובות, נמסר לו שדיין חיפשה אותו. עם עוד בני משפחה לקח מייד אוטובוס לשכונת צהלה, ביקש לפגוש אותה אבל נתקל בחומה בצורה. “אמרו לנו ‘אין לכם מה לעשות פה’. התעקשנו. בתוך דקות משטרה צבאית כבר חסמה לנו את הדרך. היא שמעה את הצעקות ויצאה החוצה, זיהתה אותנו והכניסה אותנו לחדר צדדי בתוך הבית ואמרה ‘זה לא הזמן’.

פתאום טדי קולק נכנס אל החדר יחד עם משה דיין, שהציג אותנו: ‘אלה חברים של רות. מהמעברה’. כמה ימים אחרי כן הגענו לפרויקט ‘אשת חיל’ (שהפך לימים לחברת משכית) והתחלנו לעבוד שם”.

לאחר שנמכרה החברה פרש בן דוד, למרות הפצרותיה של דיין שיישאר. שמו של “הצורף התימני ממשכית” כבר היה ידוע גם בעולם, וההצעות לא הפסיקו לזרום ובשנת ה-‭30‬ למדינה אף ייצג רשמית את ישראל בתערוכה בפילדלפיה.

תכשיטים וכלים שייצר בן דוד מו- צגים כיום גם במוזיאון בהמבורג, ואף כיכבו בסרט על הפרעונים וטרויה. לאחרונה זכה לתעודת הוקרה בטקס השקה של הספרייה הלאומית הדיגי- טלית באוניברסיטה העברית בשיתוף מכללת שנקר ואוניברסיטת הרווארד, לאחר שבקטגוריית עיצוב תכשיטים זכה במקום הראשון.

בן דוד נבוך כשאנחנו מדברים על הספר “דיוקן צרוף” שיצא לאחרונה ומוקדש ליצירתו ולדרכו, ובו כרוך שמו עם המעצבת פיני לייטרסדורף, הצורפת חנה ליבון, הפסל נחמיה עזז, האמנית ביאנקה אשל גרשוני ורבים אחרים. “תחושת השליחות והתרומה לשימור התרבות התימנית ומורשת העדה שלי – זה מה שחשוב מבחינתי. חשוב שלדור הצעיר תהיה גאווה על השורשים, שיידעו מה היה קודם”.

על המדינה בשנתה ה-‭70‬ הוא אומר: “תסתכלי עלי – אני כור ההיתוך שמדברים עליו. מה אנשים רוצים? הכל טוב ויפה, כולם חיים פה ונהנים – אז על מה להתלונן? בן אדם לא מגיע לגיל 91 אלא אם הוא אופטימי”.

This is a unique website which will require a more modern browser to work!

Please upgrade today!