“אם נשקיע בנתינה נהיה אור לגויים”

פניה של המדינה: עו”ד יובל חן מגיע בכל שבוע לכפר עידוד בנתניה, שם הוא מעביר שיעור לדיירים שסובלים מנזק מוחי • “האנשים ה’שקופים’ האלו הפכו לחלק מחיי”

// נצחיה יעקב

בארבע השנים האחרונות, בכל בוקר יום ראשון, מגיע עו”ד יובל חן לכפר עידוד שבעיר מגוריו נתניה, ומעביר בהתנדבות לדיירים שעתיים קסומות של שיעור “תורה, קבלה ומשפט”.

כפר עידוד נוסד על ידי קבוצת הורים שחיפשו מענה ובית חם עבור בניהם ובנותיהם שסובלים מנזק מוחי. במקום מתגוררים כ־150 דיירים בוגרים מגיל 21 ומעלה, ויובל יודע שכל רגע של שבירת שגרה הוא חסד עבורם. “בימי ראשון אני מתעורר בבוקר עם פרפרים בבטן מרוב התרגשות”, הוא מספר, “אני שוקע באהבה אליהם, בנתינה. האנשים ה’שקופים’ האלה, שלכאורה נמצאים בתחתית ולכאורה אף אחד לא סופר אותם, ושלא בצדק, פשוט נהפכו לחלק מחיי”.

עו”ד חן (44), נשוי ואב לשלושה, מתמחה במשפט מסחרי ואזרחי. “ההתמדה, ההקשבה והאמפתיה, לצד היכולת שלו להעביר לדיירים פה נושאים אקטואליים ורלוונטיים – פשוט מרתקות”, אומרים אנשי הצוות. על הדרך שהובילה אותו לפרויקט האישי שלו מספר יובל: “הייתי בתהליך של חיפוש אחר משמעות בחיים, הרגשתי שמיציתי הרבה דברים מהר מאוד.

התחלתי ללמוד קבלה אך לא ממש התמסרתי. לפני שבע שנים הבן שלי אובחן כילד מיוחד על הספקטרום ומשהו בתוכי התרסק. התחלתי לקחת את חיי ברצינות וליישם עצות שרבי נחמן מברסלב כותב, ללמוד ולהבין את החוכמה הפנימית בין הנפש לרמות הקיום שלנו, לחוות שמחה, להתחיל לשמור על המצוות, לצמוח.

“באחת הפעמים שהתבודדתי באזור כפר עידוד ראיתי ילדים שעמדו על הגשר ופתאום נפל לי האסימון, שאני חייב לעשות איתם משהו משמעותי. זה חיבר לי בין הרבה מאוד דברים פנימיים שלא היו פתורים אצלי. כבר באותו היום התקשרתי לכפר. הפנו אותי לעמותת ‘רוח טובה’, המחברת בין אנשים המבקשים להתנדב לבין עמותות – ומאז הכל היסטוריה”.

לדבריו, למעט רעייתו ואחיו, אף אחד לא שותף לחסד שהוא עושה. “זה משהו אישי פרטי שלי, הרגעים הכי טהורים, נקיים, שמעניקים לי משמעות גדולה מאוד לחיים. לא רוצה שמשהו חומרי או משהו שמריח כבוד או אגו ידבק בהם”, הוא מסביר בקנאות, “הנימוק ששכנע אותי להתראיין לפרויקט ’70 ישראלים’ היה שאולי זה יכול להשפיע על אנשים לתת, להסתכל על החיים מזווית קצת שונה – ואז זה שווה.

גיליתי פה עולם ומלואו, בשונה מעולם החומר ההישגי שלי. היום, עם כל מה שיש לי – זה הדבר הכי משמעותי לי, אני מפנה לזה מקום וזמן ומחשבה, ואני יכול לנהל איתם שיחות במשך השבוע”.

“אני מקווה שגם שאר הקוראים יזכו להשקיע ולשקוע בנתינה לאחר”, מסכם יובל, “ואז כעם נרגיש באמת את מה שאנחנו אמורים להיות – אור לגויים, ראש לאומות עולם”.

This is a unique website which will require a more modern browser to work!

Please upgrade today!